הרב עובדיה הדאייה

איך מכוונים כוונות הרש"ש

בעניין הארכת התיבות בעת הכוונה
ראוי ללמוד בספר הקדוש עטרת מרדכי לרב המקובל מרדכי עטיה שליטא
מדף שס עד שעו שהאריך והרחיב והביא כמה מקורות קחנו משם
ואנו נביא רק בקיצור נמרץ את עיקרי הדברים כפי שאנו נוהגים ממה שראינו מהמקובלים המכוונים שבירושלים בדור זה וגם בדור שעבר
לפי הזוהר הקדוש פרשת ויקהל דף רי״ג ע״ב וז״ל ״כד פלח למאריה בצלותא ברעותא בכוון לבא אדבק רעותיה כנורא בגחלתא, לייחדא אינון רקיעין תתאין דסטרא דקדושה ולעטרא לון בשמא חדא תתאה וכו׳ ובעוד דפומיה ושפוותיה מרחשן לביה יכוין ורעותיה יסתלק לעילא לעילא לייחדא כלא ברזא דתמן תקיעו דכל רעותין ומחשבין ברזא דקיימא באין סוף ולכוונא בהאי בכל צלותא וצלותא״ וכו׳
משמע מהזוהר הנל שהכוונה צריכה להיות הזמן שמוציא הברת התיבה מפיו
וכן הביא בשות תורה לשמה ציטוט מספר אספקלריא המאירה שכתב על דברי הזוהר הנל ״משמע דכל עיקר הכוונה בעודו רוחש בשפתיו ומדבר בפיו התפילה, ולא בשתיקה כלל״
וכן כתב הרמ״ז שעיקר הכוונה תהיה בעת עשיית המצווה דווקא עיין עליו באגרות הרמ״ז עמוד ט״ז
מאחר והרבנים המקובלים המכוונים בסידור כוונות הרש״ש זיע״א מכוונים כוונות ארוכות מאוד ולא כולם יכולים לגמור הכוונות בלי שיספיקו באמצע התיבה לקחת עוד נשימה כדי לסיים הכוונות בעודם מוציאים הבל המילה מפיהם, כי צריך בשביל זה אורך נשימה גדול פעמים שלמעלה מדקה וחצי ואף יותר לתיבה אחת כגון במילת באהבה או וכן בברכת אבות דרוש השנה שיש שם כוונות הריו שהם ארוכות מאוד
והפרט למי מהמכוונים שרוצים לכוון בעיון ולא בהבטה בעלמא בשמות הקודש לבד, אלא בקריאת הכתובות על כל כוונה וכוונה שכך ראוי ונכון לכיוון (לא לחינם חסידים ראשונים היו שוהים שלוש שעות בכל תפילה)
וזה כמעט בלתי אפשרי במציאות כלל לגמור כל הכוונות הנשימה אחת
לכן מנהג מהמכוונים בירושלים שראיתי, וזכיתי להתפלל עמם, הוא לא רק להאריך את התיבה מאוד אלא גם כאשר נגמר להם האויר ונשאר עוד הרבה כוונות לוקחים נשימה חדשה באמצע התיבה וממשכים את הכוונות עד גומרה
אך לפי הפשטנים אין לעשות כן כלל ונקרא הפסק גמור וספק אם יוצא ידי חובת הברכה
ואפילו חכם יוסף חיים זיע״א שהיה מקובל גדול כתב שלא יעשו כך אלא ימשיכו הכוונה בשתיקה ולא ינשמו באמצע
ועיין מה שכתב בעוד יוסף חי ריש אות כ׳
"
פסוק שמע ישראל רבו ועמקו הכונות שלו המפורשים בשער הכונות של רבינו האר"י ז"ל, ועוד רבו על אחת כמה וכמה בסידור רבינו הרש"ש ז"ל ואם יאריך האדם בכל תיבה ותיבה עד שיגמור הכונות השייכים בה תקלקל משמעות המבטא שלה. ושמעתי כי המקובלים המכוונים כל הכונות האמורים על כל תיבה ותיבה מוכרחים להאריך בכל תיבה שיעור שהוא באופן שלא תתקלקל המשמעות וגומרים הכונה בשתיקה בהיותם מביטים בסדור הפתוח לפניהם שבו רשום כל הכונות כסדרן על כל תיבה ותיבה:
והתייחס לדבריו בספר דעה והשכל לרב המקובל עובדיה הדאיה זצוק״ל חלק ח׳ סימן כ׳ דף ק״ט עמוד א״
וזה לשונו
הנה הרב עוד יוסף חי לא ראה בעיניו איך מתפללים המכוונים, אולי רק פעם אחת בזמן שביקר בירושלים, אבל אני עיני ראו ולא זר סדר המכוונים, הם מכוונים בכל מילה כפי הברתה, למשל: ברוך הברתה בריש היא בשורוק, המכוון ממשיך כוונתו בתנועת שורוק, וכן בהברת פתח קמץ, בתנועת פתח וקמץ, ובזה לא משתנה המשמעות, וכן באנא ה׳ הושיעה נא בכוונת הנענועים אותו דבר, דוק ותשכח
בכבוד רב
עבדיה בכמהר״ש הדאיא
Share the Post:

Related Posts

Share this content