חג הפסח לפי הקבלה

פסח לפי הקבלה
סדר התיקונים הנעשים מפסח עד יום שבועות על פי קבלת הארי זל וכוונות הרש״ש
כתב רבנו הארי בשער הכוונות דרוש א של פסח כי ישראל שהיו באתו הדור של שעבוד מצרים היו בחינת ניצוצות קרי של אדם בראשון שהוציא במשך 130 שנה כאשר פרש מחווה אשתו עד שנולד בנו שת
ואחר כך אותם הנשמות באו בגלגול בדור אנוש והיו עובדים עבודה זרה ואחר כך חזרו שוב בדור המבול והיו חוטאים בהוצאת זרע לבטלה כעין השורש שמשם באו ולכן נעשנשו במבול כעין החטא שחטאו בו ואחר כך נתגלגלו שוב בדור הפלגה והוסיפו לחטוא ולמרוד בבורא עולם ואמרו נבנה מגדל ונלחם בו
ואחר כך חזרו שוב בגלגול בדור סדום וחטאו בעיוות הדין והמשפט והגזל.
וכבר כתב רבנו הראי זל בדרושי שכיבת הלילה שהניצוצות הקרי היינו אותם שכיבת זרע היוצאת מן הזכר ולא ניתנת בגוף הנקבה אלא מושלכת לארץ אלה הם נשמות קדושות הנשלכות לידי הקליפה הטמאה וצרכים בירור אחר בירור לתקנם.
ולכן אותם הנשמות שהוציא אדם הראשון בקרי היו צריכות לחזור בגלגולים רבים דור אחר דור כנ״ל וכל פעם היו מתקנים מעט כי אי אפשר שלא יעשו איזה מעשה טוב שיתנקם מעט כל פעם וכן צער המיתה ושאר ייסורים שעובר האדם בעולם בהיותו מלובש בגוף, מתקן מעט עד שהתחילו להראות בחינת הזהב שבהם וזה היה בדור מצרים.

ועכשיו נבין מדוע נגזר עליהם אותו עונש קשה הנקרא שעבוד מצרים מידה כמגד מידה
כנגד מה שחטאו בדור המבול שהיו שופכים זרעם על הארץ נגזר עליהם כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו
וכנגד מה שחטאו בדור הפלגה שאמרו ״הבה נלבנה לבנים״ נענשו ב״וימררו את חייבם בחומר ובלבנים ״
וכל עיקר התיקון הוא בכדי שחר כך יצאו ברכוש גדול היינו קבלת התורה על הר סיני וכל אלו התיקונים היו על מנת להכינם ולתקנם שיהיו מוכנים וראויים לקבלת התורה
מאחר וכל אותו הדור היו נשמות ששורשם מן הדעת וידוע כי כאשר חס וחלילה פוגמים התחתונים באיזה מידה או ספירה גורמים אחיזה לקליפות באותה בחינה למעלה בעליון
ולכן כיוון שעיקר הפגם היה בדעת שמשם נמשכות הנשמות והם היו מושגים הנשמות מן הדעת אל היסוד ופוגמים בהם על ידי שהיו שופכים את הזרע בחוץ לקליפות כך גרמו בדעת העליון של זעיר אנפין שגם שם תהיה אחיזה אל הקליפות
ולכן הייתה אחיזה אל קליפת מצרים ופרעה מלכם ולכן היו משעבדים לישראל תחת רשותם והיו יונקים שפע הדעת וגורמים שלא יצא שפע רב מן הדעת וזה גרם אל זה לחזור לבחינת עיבור
ועיין עוד בזה בספר דעת ותבונה להרב המקובל חכם יוסף חיים ע״ה פרק כ״ג בעניין השאלה איך יתכן שיחזור ז״א לעיבור וכו׳
ועל מנת להוציא את ישראל ממצרים היה צריך להמשיך את המוחין שלא כסדר היינו להמשיך קודם את הגדלות ורק אח״כ את הקטנות שאם לא כן
לא יוכלו ישראל לצאת ממצרים הרעיון הוא שעל ידי הגדלה פתאומית באור עצום של קדושה יכולה לבטל אחיזת הקליפה
מה שאין כן אם היה אור המוחין נמשך כמו בכל פעם לפי סדר היה האור מתבטל בחושך כל פעם קצת ולא היה עושה רושם משל מים רותחים אם נכניס טיפה אחר טיפה של מים קרים כל טיפה תתבטל בחום אך אם נשפוך כל המים הקרים בפעם אחת לתוך המים הרותחים אז ייעשה הרושם ויתקררו המים ״קמא קמא בטיל״
ואחר שגדל ז״א כל הגדלות בפעם אחת יצאו ישראל ממצרים וכל אותי הגדלות נשאר רק לילה ויום ראשון של חג הפסח בלבד ולאחר מכן כל האיר מסתלק ונמשך לאט לאט כפי הסדר וזה קורה בארבעים ותשע יום של ספירת העומר שהם כנגד ארבעים ותשע שערי טומאה שנתמעו בהם ישראל במצרים וכך כל יום מימי ספירת העומר יוצאים ישראל משער אחד של טומאה ונכנסים לשער אחד של קדושה עד אשר מגיעים לחג השבעות שהוא חג מתן תורה וזה בחינת שער החמישים של הקדושה
ועתה נבוא להבין מה קורה בחג הפסח על פי הקבלה
כל שנה כאשר מגיע זמן חג הפסח בהתקדש היום חוזר ז״א כעין מה שהיה באותו זמן היינו לבחינת עיבור שהוא תכלית ההקטנה שיכול להיות להנהגה העליונה וכאשר נכנס החג רק מכוח קדושת היום ללא שום מעשה מצידנו נמשך אל הזעיר אנפין ונוקבא שפע הנקרא גדלות ראשון ואחר כך על ידי תפילת ערבית של ליל פסח נמשיך גדלות שני וכמובן גם את הקטנות הראשון וליל פסח הוא הלילה היחיד בכל ימות השנה שנמשך אור כזה עצום שהוא אור הגדלות השני ולכן אומרים הלל גמור בברכה בתפילת ליל פסח
וכל זה נעשה בבחינת פנימיות העולמות כידוע שלפי מורנו הרב שר שלום שרעבי הרש״ש הקדוש כל המצוות מתחלקות לשתי בחינות והם כל מצוות מעשיות הם וברכותיהם מתקנות בחיצוניות העולמות
ומצוות בדיבור הם וברכותיהם בפנימיות העולמות
ולכן כל התיקונים הנעשים בתפילה הם לפנימיות העולמות
והתיקונים הנעשים בסעודה היינו בליל הסדר והגדה הם בחיצוניות העולמות
ואז אחרי התפילה מסדרים ההגדה קדש ורחץ כרפס יחץ וכו וממשיכים בדיוק את אותם אורות המוחין שהמשכנו בכוח התפילה רק שהפעם התיקון הוא בבחינת חיצוניות העולמות
וכך נשארים כל האורות בתוקפם כל יום הראשון של חג הפסח
ובמוצאי חג הספח כביכול מסתלקים כל המוחין מן הזעיר אנפין ונוקבא (האמת ששום אור לא מסתלק אלא אחרי שסיימנו לתקן מדרגה זאת דיום ראשון של פסח הנקראת עיבור אנו מתקנים ביצי העומר במדרגה גבוהה יותר הנקראת יניקה לכן נקרא שהסתלק כיוון שאנו מתחילים מחדש, כמו שכל תקרה של קומה תחתונה נקראת גם קרקע של מדרגה עליונה וזה נקרא ״בערכים״ )
ואז אנו מתחילים להמשיך המוחין מחדש על ידי מצוות ספירת העומר אך לא לכל קומת פרצוף הזעיר ונוקבא אלא רק לשבעה ספירות בלבד שהם חב״ד חגת״ם דחב״ד חגת״ם עד ליל חג השבעות ובליל חג השבועות על ידי הלימוד והתבילה במקווה אנו מתקנים את ספירות הנה״י והכתר הפרטיים והכוללים
וכל זה שתיקנו עד לנקודה זאת הכל היה בבחינת אחור בלבד
ועל ידי התפילה של חג השבעות אנו מתקנים את הפנים של כל הבחינות כולם עד שבחזרת מוסף בקדושת כתר אנו עושים את היחוד העליון בין הזעיר והנוקבא וכל זה בפנימיות ואחר כך בסעודה של יום חג השבועות עושים כל התיקונים כולל היחוד הכולל דזו״ן על ידי הסעודה
ממני הצעיר מאיר תבורי