סיבת בריאת העולם

למה נברא העולם לפי הקבלה

סיבת בריאת העולם הבריאה כדי לתת מקום לתוארים.
אוצרות חיים דף א’ ע"א: וכשעלה ברצונו הפשוט להאציל הנאצלים ולברא הנבראים
לסיבה הנודעת והוא להקרא רחום חנון… ואז צמצם עצמו באמצע…
עץ חיים א’ דף י"א ע"ג: דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור עליון
פשוט ממלא כל המציאות… וכאשר עלה ברצונו הפשוט לברא העולמות ולהאציל
הנאצלים להוציא לאור שלמות פעולותיו ושמותיו וכינויו אשר זאת היתה סיבת בריאת
העולמות… והנה אז צמצם את עצמו א"ס בנקודה אמצעית…
עץ חיים י"א ע"א: בענין תכלית הכוונה של בריאת העולמות נבאר עתה ב’ חקירות
שנתעסקו בהם המקובלים. החקירה הראשונה הוא מה שחקרו חכמים ראשונים
ואחרונים לדעת סיבת בריאת העולמות לאיזה סיבה היתה ונמנו וגמרו וגזרו אומר כי
סיבת הדבר היה לפי שהנה הוא יתברך מוכרח שיהיה שלם בכל פעולותיו וכוחותיו ובכל
שמותיו של גדולה ומעלה וכבוד ואם לא היה מוציא פעולותיו וכוחותיו לידי פועל ומעשה
לא היה כביכול נקרא שלם לא בפעולותיו ולא בשמותיו וכינויו, כי הנה השם הגדול שהוא
בן ד’ אותיות הוי"ה נקרא כן על הוראות הוויותו הנצחית וקיומו לעד היה הוה ויהיה
טרם הבריאה ובזמן קיום הבריאה ואחרי התהפכו אל מה שהיה. ואם לא נבראו
העולמות וכל אשר בהם לא יוכל ליראות אמיתת הוראת הויוותו יתברך הנצחית בעבר
והוה ועתיד ולא יהיה נקרא בשם הוי"ה כנ"ל. וכן שם אדנו"ת נקרא כן על הוראת אדנות
היות לו עבדים והוא אדון עליהם ואם לא היה לו נבראים לא יוכל ליקרא בשם אדון
ועד"ז בשאר שמות כולם וכן בענין הכנויים כגון רחום וחנון ארך אפים לא יקרא על שמם
זולת בהיות נבראים בעולם שיקראו לו ארך אפים וכיוצא בזה בשאר הכינוים כולם.
אמנם בהיות העולמות נבראים אז יצאו פעולותיו וכוחותיו יתברך לידי פועל ויהיה נקרא
שלם בכל מיני פעולותיו וכחותיו וגם יהיה שלם בכל השמות וכינוים בלתי שום חסרון
כלל ח"ו.
וענין טעם זה נתבאר היטב בס"ה פ’ פנחס דרנ"ז ע"ב וז"ל פקודא תליסר וכו’ דא ק"ש
ואית למנדע דאיהו אקרי חכם בכל מיני חכמות ומבין בכל מיני תבונות וכו’ אלא קודם
דברא עלמא אתקרי בכל אילין דרגין ע"ש בריין דהוו עתידין להבראות דאי לאו הויין
בריין בעלמא אמאי אתקרי רחום דיין אלא ע"ש בריין דעתידין וכו’ ובפ’ בא דמ"ב וז"ל
אוצרות חיים ט
דאי לא אתפשט נהוריה על כל בריין איך ישתמודעון ליה ואיך יתקיים מלא כל הארץ
כבודו:
ע"ח א’ דף י"ב ע"ג: דע כי תחילה… וכשעלה ברצונו להאציל הנאצלים ולברא הנבראים
לסיבה הנודעת והוא להקרא רחום וחנון… הנה צמצם עצמו באמצע האור…
שעה"ק דף ה’ ע"ד: סיבת בריאת העולמות היתה לפי שהנה מוכרח הוא שהקב"ה יהיה
שלם בכל הפעולת ובכל השמות ובכל הכינוים של גדולה ומעלה וכבוד…
משמע מכל הנ"ל: העולם נברא כדי לתת מקום לתארים כדי שהוא י"ת יוכל להיקרא
בשמות אלה. הזהר הקדוש מלמד אותנו שגם קודם שברא הקב"ה את עולמו נקרא ע"ש
הבריות שעתידין להיבראות, גם לפני הבריאה היה יכול להיקרא בשמות אלה, אלא
שהבריאה עשתה את אותם שמות בפועל.
(שם גוב"י) אמר מאיר… וכו’ שקודם בריאת העולם היה הקב"ה נקרא ג"כ חכם דיין רק
שהיה בכח ע"ש העתיד אבל עתה הוא בפועל אחר שהאציל העולמות וז"ש בענף ב’ לקמן
שלימות פעולתו כי אז היה בכח לא בפועל ואין הדבא שלם אם אינו בפועל. ע"כ.
כרם שלמה ח"א דף ט’ אות י"א: "מה שכתב הרב ז"ל תכלית הכוונה לסיבה זאת
להוציא כוחותיו אל הפועל ולהיקרא בשמותיו וכו’ ופירושה הוא עיקר הכוונה… ועוד
מלשון הזהר שהביא אותו לקמן בפרשת פנחס מוכח שהיה נקרא באלו השמות והכינויים
קודם דברא עלמא ע"ש העתיד. והגירסא הנכונה כמו שכתוב בספר אדם ישר וזה לשונו
לפי שה’ י"ת מוכרח שיהיה שלם בתכלית השלימות בכל פעולותיו ובכל השמות של גדולה
ומעלה וכבוד עכ"ל הרי שכתב שיהיה שלם בתכלית השלמות ופירושו כי לעולם בין קודם
דברא עלמא ובין אחר דברא עלמא נקרא בכל השמות והכינויים והפעולות והכוחות אלא
ההפרש הוא שקודם בריאת העולם היו השמות והכינויים וכו’ בתכלית הדקות והעלם
בערכנו ונקרא שהיו כמוסים אתו יתברך בכח וכמו שכתב בתיקונים איהו וחייו וגרמוי
חד בון וזאת המדרגה אינה נקראת שלמה בערכנו עד שתצא לפועל ג"כ ולא תהיה בכח
לבד וזהו פירושו שלם, שלם בתכלית השלמות.
סיכום: מה הטעם בבריאת העולם? לתת מקום לתארים.
כרם שלמה א’ דף ע’ ע"ב: להאציל הנאצלים הם העולמות, ולברא הנבראים הם הבריות
אשר בתוכם.
ועוד שינוי ואז צמצם עצמו זה כתוב באוצרות ויש מקומות שהזכיר רק בריאת העולמות.
אך צריך להבין שכאן יש כמה שלבים והוא כי תחילה היה צמצום ואז נעשו העולמות
והספירות שהם הכלים ואז האור נכנס לתוך הכלים ונקרא בשם הכלי והספירה ואז ויש
כבר קריאת שם אך לא על ידי הנבראים וכשנבראו הנבראים אז הם קוראים לו רחום
וחנון וכו’ ואז נשלם בפועל..
מבו"ש דף א’ ע"א: דע כי טרם שהאציל המאציל את האצילות וכל העולמות האלו… לא
היה בו שום שם או כינוי כי השם מורה על דבר קצוב ומיוחד… אמנם כיוון שהכל אור א’
לא היה שייך בו שם או כינוי או אות או נקודה ולא שום דימיון ותמונה… אמנם כאשר
עלה ברצונו… אז הוצרך תחילת הכל לברא המקום והחלל הפנוי לשיאצל אחר כך
אוצרות חיים י
העולמות תוך החלל ההוא… ובתחילה ברא ועשה המקום של כל העולמות כולם מראשית
א"ק עד סוף עולם העשיה. ואחר כך ברא העולמות עצמם… ולא היה אז מקום פנוי הוצרך
שא"ס בעצמו יצמצם מציאותו ואורו ויניח מקום פנוי להאציל בתוכו העולמות…
המעיין היטב בדברי הרב במבו"ש יראה שהרב הזכיר את כל השלבים ויפה מסביר זאת
הרב כרם שלמה א’ דף י"ג סע"א… וכמ"ש למעלה כי קודם היה אור א"ס מתפשט בכל
המקומות ואין מקום ריק ופנוי ממנו כי הכל ממולא מאור א"ס וע"י הצמצום נעשה
מקום להתאצל אחר כך העולמות והספירות שהם הכלים, וע"י שאורו מתפשט ומתלבש
בספירות והספירות שונות אחת מחברתה זה חסד זה גבורה… והאור המתפשט נקרא על
שמם כי השמות הם כדי להכיר ההפרש זה מחברתה. מה שאין כן קודם לכן היה אור
פשוט ולא שייך בו שם וכינוי… ע"כ. מכאן שיש להבדיל בין לפני הצמצום לאחר הצמצום.
שהצמצום הוא נקודת המעבר האם אפשר לקרא שם או לא .
כרם שלמה א’ דף ע"א ע"א:… וסוד הענין אין קפידה על הקריאה דווקא של בני אדם
אלא על הספירות… ואלו הכלים עצמם לא נתהוו אלא על ידי הצמצום שהיו גנוזים
בתכלית ההעלם והפשיטות בכוח ועתה נתגלו ע"י מיעוט האור. וע"י שחזר ונתלבש בהם
כפי ערכם וערך המקבלים אז נקראו בשמותם… כי אז עי"ז אנחנו יכולים לקבל רחמיו
וחנינותיו וזולת זה אי אפשר, ואז על ידי שהוא מרחם עלינו וחונן עלינו ע"י אלו הספירות
אז אנחנו קוראים אותו רחום וחנון ואז נשלם הדבר של קריאת שמותיו בפועל… ולא
נקרא בפועל גמור אלא על ידינו שאנחנו גשמיים… ע"כ. משמע שיש ב’ בחינות להקרא
רחום וחנון א) כפשוטו על ידינו שאנחנו נקרא לו. ב) ויש סוד להקרא רחום וחנון וזה על
אותו האור שמתלבש בכלים ונקרא על שם הכלים ויש עי"ז לנו את היכולת לקרא לו
רחום וחנון.
פרדס רימונים להרמ"ק דף כ"ה ע"ד: ההעלם הוא סיבת הגילוי. והגילוי הוא סיבת
ההעלם. כל זמן שהאור לא התלבש לא שייך שאנחנו נקבל רחמיו… וע"י שאנחנו קראים
לו רחום וחנון מקבלים ממנו עוד יותר רחמים… וזה סוד העבודה .
פלא יועץ ערך ברכות: מביא בשם הזוהר בראשית דף רכ"ז ע"ב: כשאדם רוצה לברך את
חברו או בנו צריך בתחילה לברך להקב"ה ואם לא מברך תחילה אלין ברכאן לא יתקיימו
מביא עדות מרבו שהיה אומר לפני שמברך יתברך שמו של מלך מלכי המלכים הקב"ה…
או יהי שם ה’ בורך מעתה ועד עולם… ואז היה מברכו… וכן כתב החיד"א ע"י דברי שבח
אלה אנו ממשיכים עוד שפע מאורו יתברך ואז הבחינה החדשה מתפשטת אלינו