כתיבת קמעות

כתיבת קמיעות

קמעים וקמעות מן המקורות

במאמר זה נבאר מה המקור ההלכתי לכתיבת קמע לרפואה ומי הוא הנקרא מומחה לכתיבה על פי ההלכה ומה ההבדל בין קמיע מומחה לכותב מומחה

המשנה במסכת שבת משנה פרק ו משנה ב'

המשנה דנה במה אסור לצאת ביום שבת במקומות שאין עירוב

לֹא יֵצֵא הָאִישׁ בְּסַנְדָּל הַמְסֻמָּר, וְלֹא בְיָחִיד בִּזְמַן שֶׁאֵין בְּרַגְלוֹ מַכָּה, וְלֹא בִתְפִלִּין, וְלֹא בְקָמֵיעַ בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ מִן הַמֻּמְחֶה, וְלֹא בְשִׁרְיוֹן, וְלֹא בְקַסְדָּא, וְלֹא בְמַגָּפַיִם. וְאִם יָצָא, אֵינוֹ חַיָּב חַטָּאת:

רבי עובדיה מברטנורה מסכת שבת פרק ו משנה ב

ולא בקמיע – שתולין לרפואה:

 שאינו מן המומחה – מאדם מומחה שריפא שלשה בני אדם. אבל קמיע הנלקח מאדם מומחה שריפא שלשה בני אדם בשאר קמיעות, אף על גב שלא אתמחי קמע, מותר, שתכשיט הוא לחולה כאחד ממלבושיו:

הרי למדנו שהנושא הזה של שימוש בקמע לרפואה ובכלל השימוש בקמעים היה נפוץ ולגיטימי, ועיין עוד בגמרא שבת דף ס"א עמוד א

ולא בקמיע בזמן שאינו מן המומחה: אמר רב פפא לא תימא עד דמומחה גברא ומומחה קמיע ( אל תחשבו שצריך שיהיה גם הכותב קמע מומחה היינו שהוכח לנו באמצעות חזקה של שלוש פעמים שהקמעים שהוא כותב מועילים, וגם שהקמע עצמו יוכח שאותו קמע לרפואה עזר לשלושה אנשים ) אלא כיון דמומחה גברא אף על גב דלא מומחה קמיע ( אלא מספיק שיהיה הכותב מומחה לכתיבת קמעים, כדי להתיר לצאת בקמיע לרפואה שכתב בשבת ואין אנו צריכים את ב' התנאים כדי להתיר) דיקא נמי דקתני ולא בקמיע בזמן שאינו מן המומחה ולא קתני בזמן שאינו מומחה ( מאחר שכתוב במשנה ולא בקמיע בזמן שאינו מן המומחה היינו הדגש הוא על האדם הוא זה שצריך להיות מומחה ולא הקמיע כי אם היה רוצה התנא להגיד שהקמיע צריך להיות מוכח כעובד קרי מומחה, אז היה לו לכתוב בזמן שאינו מומחה ולא מן המומחה ) שמע מינה:

 תנו רבנן איזהו קמיע מומחה כל שריפא ושנה ושלש אחד קמיע של כתב ואחד קמיע של עיקרין אחד חולה שיש בו סכנה ואחד חולה שאין בו סכנה

איך אנו יודעים מי הוא מומחה לכתיבת קמעים ?

מעבר לזה שהכותב קמעים צריך להיות יהודי שומר מצוות מקובל המבין את מה שהוא כותב ומכיר ובקי בתורת הנסתר ובספרי הקבלה המעשית היינו סוגי המלאכים זמן ממשלתם והשמות הקודש הממונים עליהם ולדעת כל שם ושם מה מקורו מאיזה פסוק הוא יוצא ועוד כל פרטי דברים אלו כי ללא כל הידיעות הללו אין בכתיבתו תועלת, כמו שכתב בספר רפאל המלאך ועוד נכתוב מזה ונביא ראיות בהמשך, מכל מקום גם אם האדם הכותב הקמע יש בו את כל המעלות והידיעות הנצרכים לזה העניין, עדיין זה לא אומר שהוא מומחה, היינו שכוח מזלו מושפע להצלחה בעניינים אלו, שצריך ב' תנאים להצליח במלאכה זו א' צריך הכותב להיות בקי במלאכה כמו כל איש מקצוע בתחומו, וב' צריך שיהיה מוכשר לדבר זה מצד שורש נשמתו

על מנת שיתחזק המקובל הכותב בחזקה להיקרות מקובל מומחה לכתיבת קמע, אומרת הגמרא

דמומחה גברא ומומחה קמיע – שעשה אדם זה קמיע זו לשלשה אנשים, דנעשה אדם זה מומחה שריפא שלשה אנשים, והקמיע מומחה שריפא כתב זה שלשה אנשים,

 אי נמי שכתב אדם זה שלשה מיני קמיעים, של שלשה מיני חלאים, לשלשה אנשים היינו איתמחי גברא בכל קמיעים שיעשה לעולם, ומומחה קמיעה שנעשית [קמיע זו] לשלשה אנשים מחולי זה, בין שכתבה רופא זה, בין שכתבה רופא אחר נעשה הקמיע מומחה:

פירוש שאם הכותב כתב שלושה קמעים שונים לשולשה אנשים שונים וכולם הצליחו, התברר לנו שכותב זה מוסמך ומומחה לכל הקמעים שיכתוב

ויש גם שהקמע עצמו הוסמך מצד מה שכתוב בו, באופן שקמיע זה הועיל לשלושה אנשים שונים

לסיכום:

עניין כתיבת קמע לרפואה וכדומה הוא מעוגן בהלכה ויש לו מקורות בלתי ניתנים לערור והבאתי כאן רק קצה קצהו של ים של פלפולים הלכתיים הכתובים במקורות בנושא זה

הכותב קמע צריך להיות יהודי שומר מצוות מומחה בקי בתורת הנסתר, מקובל המבין את פירוש השמות הנכתבים בקמיע

ניתן לרכוש קמע לכל עניין כגון קמע להצלחה, קמע לפרנסה, קמע לזוגיות ,קמע לאהבה, קמע לביטול כישוף, קמע להפרעת קשב וריכוז ועד הרשימה ארוכה

שלכם לכל דבר ועניין מאיר תבורי

תגובה אחת

סגור לתגובות.