המקובל הרב שלמה שלומל

עדות נדירה על אורח חייהם של המקובלים בצפת בזמן הרב המקובל חיים ויטאל ז"ל

 

איגרת השניה שכתב הרב המקובל שלמה שלומל ז"ל ככתבה וכלשונה

עתה באתי לגלות אזני מעלת כבוד תורתכם כי זיכני האל יתברך ברוב חסדיו כי עשיתי דירתי בארץ הקדושה פה צפת ת"ו בגליל העליון. וזה היום חמש שנים [אנכי] בקרב הארץ תהלה לאל אשר אין לי עסק אחר כי אם עסק התורה ועבודת ה' יתברך. תהלה לאל מיום שהגיעני קוני לכ"ב שנה, העיר ה' את לבבי, ואמרתי לעצמי עד מתי עצל תישן בתרדמות העצלות, קום אזור נא כגבור חלציך, ורדוף אחר ידיעת התורה והמצוות, והיית לבן משכיל. אזי קמתי ואתעודד, ופרשתי את עצמי מכל עסקי העולם, ופניתי את עצמי לבקש ולדעת את אלהי אבי בכל לבבי ובכל נפשי, ושבתי לפני ה' אלהי בכל לבבי בצום ובבכי ומספד ושק ואפר תהלה לאל.

 

וכאשר הגיעני קוני שנעשיתי בן כ"ח שנה, הגיעני את שמע החכמה הנוראה הקדושה הנמצאת בארץ החיים ארץ צפת תוב"ב, אשר שם ישבו כסאות לתורה ולתעודה, ואור תורתם יופיע רוח הקודש על עם מרעיתו, ועושים מאהבה רצון קוניהם, אז פחד ורהב לבבי, ושמחתי על השמועה כמוצא שלל רב. ותיכף אזרתי חלצי כגבור לרוץ אורח, ופטרתי אשתי בגט פטורין, אחרי אשר לא רצתה לילך עמי, ונתתי לה כל אשר לי בכתובתה, וגם הנחתי בת אחת אצלה בת י"ג שנה, ולא נשאר בידי שוה פרוטה, ואפילו מלבושי וספרי הכל נתתי ועזבתי לה לכתובתה ולנדונית בתי. ובאלהי יעקב בטחתי, ועליו השלכתי יהבי. ויצאתי מארץ מולדתי בערום ובחוסר כל, ובאתי לארץ הקדושה פה צפת תוב"ב שבגליל עליון, חול המועד של סוכות שנת שס"ג לפ"ק לשלום:

 

ומצאתי קהלה קדושה פה צפת כי היא עיר גדולה לאלהים, עיר מלאה תושיה, קרוב לשלוש מאות רבנים גדולים כולם חסידים ואנשי מעשה. וי"ח ישיבות מצאתי בצפת תוב"ב, וכ"א בתי כנסיות, ובית מדרש גדול ובתוכו קרוב לד' מאות ילדים ונערים, ועליהם עשרים מלמדים, שלומדים אותם בחנם מבלי קבלת פרס מהתלמידים, שנמצאים עשירים בקושטא שפורעים שכירות המלמדים, וגם מלבושים עושים מדי שנה בשנה.

ובכל בתי הכנסיות תיכף אחר תפילת ערבית ושחרית מתקבצים כל הקהל, ויושבים לפני רבנים, בכל בית כנסת ה' ו' כתות, כל כת וכת לומדים קודם שיוצאים מבית הכנסת, כת זו לומדים בקביעות בהרמב"ם, וכת זו לומדים בקביעות בעין יעקב, וכת זו לומדים בקביעות פרק אחד משניות עם פירוש, וכת אחרת לומדים הלכה אחת עם פירוש רש"י ותוספות, וכת אחרת לומדים קביעות בספר הזוהר, וכת אחרת לומדים קביעות בתנ"ך, באופן שלא נמצא אחד שיצא בבוקר למלאכתו או לעסקו אם לא ילמוד קודם לכן קביעות בתורה. וכן עושים כל ישראל אחר תפילת ערבית. וביום שבת הולכים כל העם לשמוע הדרשה מפי החכמים:

 

ובכל יום ה' מהשבוע מתקבצים כל ישראל אחר תפלת שחרית לבית הכנסת אחד גדולה, ומתפללים שם תפלה נוראה עד מאד על כל ישראל בכל מקום שהם, ועל גלות השכינה וישראל וחורבן בית אלהינו, ומברכין לכל מי ששולח ממונו לסיוע עניי ארץ ישראל, שהקב"ה יאריך ימיהם ושנותיהם, ויצליחו עסקיהם, וישמרם מכל צרה וצוקה. וכל התפלה כולה עושים אותה כל ישראל בבכיה גדולה ובשברון לב. וקודם שמתחילים להתפלל, עולה הרב הגדול מורנו הרב רבי משה גלאנטי יצ"ו על הבימה, ודורש דברי כבושים, ומעורר ישראל ליראת ה', ומקרב אותם לאהבת הבורא במתק לשונו וגודל חכמתו ובקיאותו ורוב קדושתו. ואחר כך עולים הראשי ישיבות חכמים וחסידים גדולים ובעלי עבודה על הבימה, שם האחד הוא החכם מוהר"ר מסעוד סגי נהור, והוא מורי ורבי, וידוע לכל רוב קדושתו ובקיאותו. ושם השני מו"ה שלמון מערבי, מפורסם בישראל בחכמה וענוה יתירה ובחסידות מופלאה. ומתחילין להתפלל באימה ופחד וביראה גדולה, ושתי עיניהם זולגות דמעות כב' מעינות מים, מי ראה כאותן תפלות וצעקות הגדולות והמרות שעושים כל ישראל בבכי ובדמעות כולם כאחד על הגולה ועל החורבן בעוונותינו הרבים, ומתוודים עוונותיהם, אשר אם יהיה לבו של אדם קשה כאבן מוכרח הוא שיהפך ויתחרט על עוונותיו ויבכה בדמעות שליש בעמדו שם:

 

ובכל ערב ראש חודש עושין עד חצות כמו ערב יום הכפורים, וגוזרים בטול מלאכה עד חצות, ומתקבצים כל ישראל לבית הכנסת אחת גדולה, או הולכים על קבורת הושע בן בארי הנביא, שעליו בנוי כמו כיפה אחת גדולה בנין מפואר ונכנסים לתוכו, או לתוך המערה של התנא האלהי אבא שאול ע"ה, או לפני קברו של רבי יהודה בר אלעאי, שאלו הצדיקים הם קבורים סמוך לעיר, ומתפללים לשם תפלה יותר נוראה עד חצי היום, ולפעמים עושים לשם כל היום כולו בתפלה ודרשות. והגויים היושבים על אדמת ישראל, כולם הם נכנעים וכפופים לפני קדושת ישראל, ואפילו שאנחנו עומדים כל היום כולו על השדה בטלית ובתפלין, ומתפללים וקוראים בקול גדול לה' אלהינו לפני קברות הצדיקים, לא נמצא אחד מהגויים שיערב אל לבו לגשת לפני מעמד היהודים במקום שהם מתפללים, או שיפתחו פיהם ללעוג על התפלה ח"ו, אלא כולם הולכים לדרכיהם ואין פוצה פה ומצפצף תהלה לאל. ואדרבא הם נוהגים קדושה גדולה בקברות התנאים הקדושים, ובבתי כנסיות, והם מדליקים נרות על קברות הצדיקים, ונודרים שמן לבתי כנסיות. וכפר בירי עין זיתון ומירון, יש שם בתי כנסיות חרבות מאין יושב בעוונותינו הרבים, ובתוכם ספרי תורה לאין מספר בתוך ההיכלות, והגויים נוהגים בהם כבוד גדול, והמפתחות בידם, והם מכבדים אותם ודולקים נרות לפני ההיכלות, ואין מי שיקרב ליגע בספרי תורה. ולפעמים אנחנו הולכים לאותם הכפרים, ומתפללים באותם בתי כנסיות תפלות גדולות כשהשעה צריכה לכך:

זולת זה מצאתי כל ארץ הקודש מלאה ברכת ה' ושובע גדול, וזול גדול אשר אין להעריך ואין לשער ואין לספר. ואני כשראיתי השפע הגדול הנמצא בארץ הקדושה, וראיתי כל טובה אוכלים אותו אומות העולם, וישראל הם מפוזרים, ואין להם זכות לאכול מפריה ולשבוע מטובה, בכיתי בכיה גדולה, ואמרתי מי יתן והיו אחינו בית ישראל יודעים המעשר לבד מהשפע והטובה והשובע הגדול שנמצא בארץ ישראל, היו בוכים יום ולילה על גלותם, ועל ארץ חמדה טובה ורחבה שגם בחרבונה היא מוציאה פירות ושמן ויין ומשי כנגד שליש העולם, ובאים בספינות מסוף העולם מויניציאה ומספרד וצרפת ופורטוגאל ומקוסטנטינא, וטוענין בר ושמן זית צמוקים ודבלים ודבש ומשי ובורית הטוב כחול אשר על שפת הים, ובכל זאת שבאים מסוף העולם לטעון משפעה הגדול, אף על פי כן אנחנו קונים החטים הנקי כשמש מדה אחת שהיא גדולה כשתי איפות וחצי מעהררין, באחד טאליר. ושמן זית י"ב ראטיל בעד אחד טאליר, וכל ראטיל משקלו ט' ליטרין של מדינת מעהררין במשקל. ושמן השומשמין שמתוק כדבש וטעמו טעם מן, ה' ראטיל באחד טאליר. והיין מי שקונה ענבים בשעת בציר, ועוצר אותם בבית הבד, יעשה ו' ראטיל יין באחד טאליר, מלבד המים שרופים שמוציאים מן התמד ד' או ה' ראטיל יין שרף. ודבש דבורים ד' ראטיל באחד טאליר. ודבש ענבים י' ראטלין באחד טאליר. וצמוקים י"ח ראטלין באחד טאליר, וכן דבילים. תרנגולים בזול הרבה, כל תרנגול בה' או ו' צלמיר. וה' או ו' ביצים במטבע שהיא כב' פשיטים בארצכם. ובשר כבשים הוא רך וטוב, ואליה שלו ז' ליטראות משקלו, וכל ליטרא בשר כבשים כמו במעהררין בג' צלמיר וחצי. ובשר שור ליטרא בג' צלמיר. ודגים אחד ליטרא באחד פץ, ולפעמים לזול ביותר. ואורז בזול, והרבה מיני קטניות ועדשים שלא ראיתם מימיכם וטעמם טוב. ואגוזים בזול. וכן מיני ליפתן וירקות טובות לאין מספר שלא טעמתם כטעמם הטוב מעולם, נמצאים

 

ויש יתרון בטעם הפירות וירקות והלפתות של ארץ ישראל, אשר אין דוגמתם נמצא גם כן בארצכם, כיתרון הזהב מן הכסף, וכיתרון טעם פת חטים על פת השעורים. באופן מי שזכה מהשי"ת לקבוע דירתו בארץ ישראל, ויש לו מעט ממון, שיוכל להתפרנס, אשריו ואשרי חלקו שיוכל לקנות לו חיי העולם הבא, בהתחברו עם חסידים הגדולים ואנשי מעשה אשר בארץ ישראל המה, ויכול גם כן להתענג על ה' ולעדן את נפשו במרעה הטוב והשמן, לאכול מפריה ולשבוע מטובה. ובשליש ההוצאות ופיזור הבית שבארצכם, יכול להתפרנס בארץ ישראל ולהיות חיי המלך תהלה לאל. מלבד האויר הבריא והזך, והמים הבריאים, המאריכים ימיו של אדם, ועל כן רוב הדרים בה מאריכין ימים הרבה לפ' לצ' ולק' ולק"י שנה. זה שדרשו רז"ל [במסכת ברכות דף ח' ע"א על הפסוק בדברים י"א כ"א] למען ירבו ימיכם וכו' על האדמה, דוקא, ולא בחוצה לארץ, שהמאכלים והמשקים רעים, והאויר המעופש שבחוצה לארץ גורמים רעה לבני אדם, וחלאים רעים, ומקצרין ימיהם ושנותיהם של בני אדם. וזהו הסימן שבחוצה לארץ כמעט רוב בני אדם והילדים הקטנים הם מלאים שחין על הברכים ועל השוקים, ובארץ ישראל לא נמצא אפילו אחד מהם ברוך ה' שיהיה מוכה שחין, לא קטנים ולא גדולים, אלא כולם נקיים כזהב ת"ל:

וה' הוא אלהים אמת ומלך עולם ידע את לבבי וראה את כוונתי הטובה כי בכל לבבי ובכל נפשי בקשתי את השי"ת, ענני בעת צרתי, ויהי לי למושיע, ונתן לי כל אוות נפשי ככל אשר שאלתי מאתו יתברך, והביאני לשלום אל ארץ ישראל ארץ צבי בחג הסוכות שס"ג לפ"ק, והזמין לי זווג אשה טובה יראת ה' בת תלמיד חכם וחסיד גדול ועליון, נודע הוא לכל ישראל רוב קדושתו ועוצם חסידותו, כמוהר"ר ישראל סרוק ז"ל:

ואעלה על ספר אחת ממדותיו הנוראים, שנהג כל ימיו לקנות האתרוג של מצוה המובחר בארץ ישראל מדי שנה בשנה בו' בז' בח' טליר,ולפעמים העלו אותו לי' טליר, ולא הניחו לעולם עד יום מותו. והתפלין הגדולים שלו של סברת שמושא רבא שהיה לו נמכרו בט"ז טליר, והחכם השלם כמוה"ר מלכיאל מחברון תוב"ב קנה אותם. אבל התפלין של שמושא רבא שהיו לבוצינא קדישא החכם האלהי כמהרר"י לוריא ז"ל, נמכרו למצרים בכ"ה זהובים אדומים, והחכם השלם כמוהר"ר פידלמא קנה אותם, ואילולי שקנה אותם בהחבא היו מעלים אותם עד חמישים אדומים:

 

וזיכני הקב"ה לכל החיבורים שחיבר איש האלהים הקדוש רבן של כל ישראל מוהר"ר יצחק לוריא ז"ל ביתר שאת וביתר עז ממה שיש ביד שום חכם מחכמי ארץ ישראל, וזכיתי אני אותם על ידי אשתי שלקחתי בארץ ישראל, כי היא ירשה אותם מאביה כמוהר"ר ישראל, אשר כל ימיו יגע אחריהם יגיעות רבות, והוציא עליהם יותר מב' מאות טליר, עד שהשיג אותם על השלימות, והם ת"ר ניירות גדולים, ואני זכיתי בהם עתה תהלה לאל, ואני משתעשע בהם מדי יום ביום. ונתנני השי"ת לחן ולחסד בעיני כל חכמי צפת תוב"ב. והנה רבי ומורי אשר אני יושב לפניו ולומד ממנו תורה, בפרט חכמת הקבלה, הוא החכם השלם והעניו הגדול כמהר"ר מסעוד סגי נהור מפיס נר"ו, ומפורסם הוא לעיני כל ישראל ברוב קדושתו ועוצם ידיעתו ובקיאותו בכל התורה, השי"ת ישמרהו ויחייהו:

ועתה אין לי עסק אחר כי אם עסק התורה ועבודת השי"ת, שבח והודאה לאל יתברך כי הגיעני וזיכני עד כה. והאשה אשר נשא עבדכם, לא הכניסה אצלי לא זהב ולא כסף, כי אם בית אחד וכלי תשמישיו, וספרי הקבלה למהר"ר ישראל ז"ל, ומעט מלבושים, ולא שום דבר אחר, כי לשם שמים נתכוונתי לישא בת תלמיד חכם וחסיד, לזכות לאלו החיבורים הקדושים, אשר בלעדה לא יכולתי לזכות לאלו החיבורים מעולם, ואין נמצאים כי אם ביד קצת יחידי סגולה בני עליה חסידי עליון, והם מצפינים ומסתירים הדברים מאד מאד, אשר על אלו הדברים אמר דוד המלך ע"ה [תהלים י"ט י"א] הנחמדים מזהב ומפז רב, ר"ל שגונזים אותם ביותר מפז רב, ובחמלת הבורא עלי זיכני השי"ת בהם. ונתנני הקב"ה לחן ולחסד בעיני כל חכמי צפת תוב"ב, כי אינם מעלימים ממני שום סוד מרזי התורה תהלה לאל:

נאום שלמה שלומל בן לא"א כהרר"ח המכונה מינשטרל ז"ל, הכותב בנחיצה פה צפת תוב"ב בגליל העליון שבארץ הצבי כ"ד תמוז שס"ז לפ"ק:

האגרת הראשונה של הרב המקובל שלומל ז"ל נדספר על הרב המקובל הארי ז"ל